קונטיקט Yale University

רוצים לדעת מה מחכה לכם ב Yale University שבקונטיקט? בואו לשמוע את הסיפור של יוני

---

תכירו אותי

 יוני ממודיעין. יוני למד לימודי מזרח תיכון באוניברסיטת Yale, דרך התוכנית הייחודית בשם Eli Whitney. יוני חצה את האוקיינוס והיה נחוש להשיג לימודים במוסד אקדמי ברמה גבוהה תוך כדי שהוא מצויד במשפט יקר ערך שאבא שלו חינך אותו אליו שהיה קטן- נחישות, נחישות, נחישות! למה שלוש פעמים נחישות? יוני מאמין שכל עוד אתה נחוש ואתה יודע מה אתה רוצה, אתה תשיג את זה. 

מה הניע אותך לעבור?

האמת היא שהייתי בצבא שהתחלתי את כל הסיפור הזה. ידעתי שאני רוצה לעשות תואר ראשון בלימודי מזרח תיכון. באותה תקופה, חברה שלי סיימה תואר ראשון, ואני חשבתי לעצמי אם כבר ללמוד אז למה לא ללכת ללמוד במקומות הכי טובים בעולם? רוב המאמץ התכנס סביב איפה אנחנו יכולים להתקיים לצד איפה סביר שאני יכול להתקבל. אשתי שאז הייתה חברה שלי היא אזרחית אמריקאית. בזמן שאני הגשתי מועמדויות לתואר ראשון, היא התקבלה לעבודה כחוקרת בתחום סרטן המוח, בסן-פרנסיסקו. אני התקבלתי לשני בתי ספר בסן-פרנסיסקו. הראשון הוא University of San Francisco USF  והשני San Francisco State University SFSU. רציתי יותר ללמוד ב USF, אבל כלכלית יכולתי לעמוד רק ב SFSU לכן התחלתי שם את השנה הראשונה ללימודים. היה לי מאוד כיף ב SFSU אבל ידעתי שאני רוצה ללמוד במוסד אקדמי ברמה גבוהה אז כיוונתי מההתחלה לעשות אפיק מעבר למקום אחר. היה לי ניסיון בהגשת מועמדויות לאוניברסיטאות לכן לסבב השני הגשתי לשמונה עד עשר מקומות חדשים. 

איך עשית את זה?

בהתחלה לא ידעתי כלום, לא היה לי מושג איך להגיש מועמדות לאוניברסיטה בארה״ב. שהסתכלתי בדיעבד על הגשת המועמדויות הראשונה שלי, הבנתי שזה לא היה נראה טוב, מי שמבין בזה יכול היה לראות שלא היה לי מושג. בסבב הראשון, דיברתי הרבה עם אוניברסיטאות שאני מגיש אליהם. שלחתי מיילים, לחלק אפילו התקשרתי אבל כל ההתקשרות עימם היתה ממש מעצבנת ומורכבת. גם הייתי צריך לגשת לTofel. כשעשיתי Tofel היית צריך לבחור מראש באילו מקומות אני מתכוון להגיש מועמדות. עשיתי את כל התהליך של הסבב הראשון כשהייתי בצבא, הגשתי ל 10-15 מקומות. בשביל לעבור את מבחן הTofel, עשיתי קורס במרכז ׳ידע-פלוס׳ לצד הקורס נעזרתי במרכז בתהליך של הגשת מועמדויות ועשיתי איתם שבע מפגשי ייעוץ. אז לא עשיתי את מבחן הSAT, כי לא הייתי צריך ומראש כיוונתי לעשות אפיק מעבר למקום אחר.  

איך עושים אפיק מעבר? 

בדיוק כמו שמגישים את כל הטפסים בהגשת מועמדות בסבב הראשון. תוך כדי לימודים מגישים לאוניברסיטאות אחרות, זה אותו תהליך. בסבב השני הגשתי למקומות שלא ניגשתי אליהם בסבב הראשון, הגשתי לאזורים גיאוגרפיים אחרים. נעזרתי גם המון בפרופסורים שלי ב SFSU, מעבר למכתבי המלצה חלקם עזרו לי גם עם חיבורים. הייתה לי אפילו פרופסור מדהימה שעזרה לי עם הראיון. רק אחרי שמתקבלים יודעים כמה נקודות זכות בדיוק עברו מהמוסד האקדמי הראשון.  

למה הבחירה בסבב הראשון הייתה דווקא באוניברסיטת SFSU? 

בסבב הראשון התקבלתי לשישה מקומות. הגשתי דרך אתרים של ׳קבוצת אוניברסיטאות׳, אתר שמקבץ מספר מוסדות לימוד יחדיו. האתר מאפשר למלא בו מועמדות אחת אבל בעצם להתמודד בו-זמנית למספר מקומות. אחד השיקולים שלי בהגשה הייתה המקום עבודה הפוטנציאלי של אשתי, לכן מבחינת מקומות גאוגרפים הגשתי למוסדות אקדמיים בוושינגטון, בוסטון, סן-פרנסיסקו וגם שיקגו. בחרנו בסן-פרנסיסקו בגלל שאשתי רצתה שם עבודה וגם מבחינת שכר לימוד זה משהו שיכולנו לעמוד בו. 

למה הבחירה בסבב השני הייתה דווקא בתוכנית של Eli Whitney מטעם  Yale University    מעבר לעובדה שאוניברסיטת ייל נותנת רמה אקדמית גבוהה. התוכנית של Eli Whitney מכוונת לקהל יעד מסוים, והרגשתי שאני מתאים לקהילה של התוכנית. בנוסף, לימודי מזרח תיכון באוניברסיטת ייל ממש טובים. אחרי שמצאתי את התוכנית של Eli Whitney  גיליתי שיש עולם שלם של תוכניות שמיועדות לסטודנטים בוגרים (שעשו הפסקה של 5 שנים לפחות מהתיכון ללימודי אקדמיה) שלא הכרתי לפני: באוניברסיטת בראון, אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת טאפטס.

מה האווירה בקמפוס של Yale University   

זה היה שונה מהחוויה ב SFSU. פתאום בתוך הכיתה הרגשתי שכולם על זה, לכולם יש מוטיבציה גבוהה ללימודים, כולם רוצים להיות התלמידים הכי טובים. זה היה ממש מאתגר, אתה מרגיש חסר ביטחון ורוצה להוכיח שאתה טוב בדיוק כמו מי שהתקבל מההתחלה. רוב הסטודנטים בייל גרים בקמפוס והם מחולקים לבתים. גם לפי זה נקבעת האווירה החברתית. כל הזמן אוכלים ביחד, לומדים ביחד וגרים באותו אזור. תוסיפי לזה שהייתי מבוגר יותר מרוב הסטודנטים בקמפוס והיית בצבא אז אני לרוב הרגשתי מהסטודנטים שאיתי בכיתה אבל התוכנית של Eli Whitney נותנת גם מעגל בטוח של חבר׳ה שיש איתם יותר במשותף. 

איך הולך לך מבחינת חיי חברה?

מבחינת חיי חברה התוכנית הייתה מאד מחבקת היה לנו אירועים חברתיים משותפים וכשהתחלתי ציוותו אותי עם סטודנט ותיק מהתוכנית. חבר׳ה מהתוכנית היו האנשים שהייתי אוכל איתם צהרים וגם מי שאני שומר איתם על קשר עד היום. הכיתות הם עם כלל הסטודנטים באוניברסיטה, שכולם נחמדים בהם ומגיעים באווירה טובה למרות זאת עדיין הרגשתי מאד שונה, אין מה לעשות בסוף למדתי עם ילדים בני 18. דווקא שלקחתי את הקורסים של המייג׳ור (המקצוע של התואר) הרגשתי שיש לי יותר חיבור עם הסטודנטים סביבי. הסטודנטים והפרופסורים מכירים את התוכנית של Eli Whitney וגם הייתי משתמש בזה לטובתי. אם קורס היה סגור להרשמה ורציתי להיכנס אליו אז הייתי אומר שאני שייך לתוכנית והיה לי יותר קל לקבל מקום נוסף.

מה האוכלוסייה בקמפוס? כמה מרגישים בנוח להיות ׳ישראלים׳? 

ממש מגוון, יש את כל סוגי האוכלוסייה. אתה מרגיש שיש הרבה יהודים אבל בתכלס , לפי הערכות, זה רק שבעה אחוז מהקמפוס. ועדיין,ייצא לי להכיר המון סטודנטים יהודים. יש הרבה אירועים חברתיים וארוחות שישי מטעם ארגוני הלל וחב״ד (ארגונים יהודים) שמייצרים אווירת שייכות. גם קיימת מחלקה לעברית שבה ארבע פרופסוריות אז גם מוסיף לאווירה. 

איך מצאת דירה בקונטיקט?

התוכנית לא עזרה לי בלמצוא דירה. אני ואשתי חיפשנו בפייס-בוק והאמת שחתמנו על החוזה עוד לפני שהיינו שם. הסוכנת נדל״ן עשתה לנו וידאו, בדקנו שהכתובת קרובה לקמפוס אז פשוט הלכנו על זה.המעבר לניו הייבן (עיר בקונטיקט) הרגיש ממש טוב. 

מרגישים הבדל לימודי משמעותי כשעושים אפיק מעבר למוסד אקדמאי ברמה יותר גבוהה?

אני חושב שבתכלס אין כזה הבדל מבחינה רמת קושי או מה שמבקשים ממך. לא חושב שזה משהו שצריך להתכונן אליו. אני הרגשתי שאני פשוט מתקדם בקצב איטי יותר בייל בהשוואה לאוניברסיטה שבה התחלתי. לא יכולתי לקחת שישה קורסים כמו בSFSU, אז התחלתי בלקחת שלושה קורסים. לא צריך לפחד משילוב חיי חברה עם חיי לימודים. העומס משתנה בין סמסטרים וזה דינמי בהתבסס לכיתות שלוקחים. 

מה השכר לימוד הממוצע? יש מלגות?

השכר הלימוד הממוצע הוא 75 אלף דולר בשנה. יש מלגות שהתוכנית של Eli Whitney מספקת. קיבלתי מלגה שמכסה את כל השכר לימוד עם ארוחות ״ודמי כיס״. רוב הסטודנטים מקבלים את המלגה הכוללת לפי צורך כלכלי. 

איך נראה לו״ז של השבוע שלך?

משתנה בין סמסטר לסמסטר, הכי עמוס שהיה לי זה בסמסטר שלקחתי בו ארבעה קורסים ומה שעמוס בקורסים בייל זה ההכנה שאתה צריך לעשות לכל שיעור. הייתה לי כמות פסיכית של קריאה וכתיבה, דברים שהייתי צריך להכיר ולדעת. בהרבה מהקורסים, בנוסף לקורס יש כיתת דיון ((discussion session עוד שעה בשבוע שגם לזה יש קריאה והכנה מרובה מראש. 

מה אתה ממליץ לארוז במזוודה למתחיל?

שהגענו לסן-פרנסיסקו לא היה לנו כלום אפילו ברמה של מגבות. זה משהו שתקוע לי בראש של: איך לא חשבתי על מגבות בהתחלה?! הייתי ממליץ על לחשוב מראש ולעשות גוגל על איפה שאתה להתמקם, לחשוב על הדברים המנטליים שצריך ביום-יום, איך זה הולך לעבוד בתחבורה ציבורית, לנסות לדמיין איך תחיה. אני הגעתי שבוע מראש לפני הלימודים ולי זה היה בול. פספסתי אורנשטיין (שלב התמצאות שהאוניבריסטה מספקת כדי להתחבר ולהכיר) אבל לא הרגשתי שפספתי משהו. 

מה נקסט?

תוך כדי שהייתי בלימודים חשבתי לעשות דוקטורט, אחרי הקורונה התחלתי לשנות את המחשבה. עלו לי שיקולים של מה זה אומר להיות דוקטורנט מבחינה כלכלית. אז התחלתי לעשות משהו אחר, התחלתי לחפש עבודה שקשורה למה שעשיתי בצבא. מה שעזר לי למצוא עבודה זה מאגר נתונים עצום שיש באוניברסיטת ייל, אתה יכול לחפש ארגון ואז למצוא את האנשים שעובדים שם. זה עזר לי למצוא אנשים שהיו בייל ועובדים במקומות שאני מעוניין למצוא בהם עבודה. ככה חיפשתי עבודה, פניתי אליהם בשאלות על המקום שאני מעוניין לעבוד בו. אחד המיילים ששלחתי הוביל אותי לארגון שאני עובד בו היום. זה ארגון יהודי-ביטחוני שמה שאנחנו עושים בו זה מנתרים פעילות אנטישמית בניו-יורק. אני אוהב להתעסק בדברים ביטחוניים, אז כרגע נראה לי שאני אשאר בכיוון הזה.