מסצ'וסטס Massachusetts Institute of Technology MIT

רוצים לדעת מה מחכה לכם בMIT שבמסצ'וסטס? בואו לשמוע את הסיפור של דוד

---

תכירו אותי דיויד מגרפטי, בן 27 מאשדוד. לומד מדעי המחשב באוניברסיטת MIT. דיויד משתף על ימים כלילות של למידה ועבודה קשה בזמן שיש חוסר ידיעה לגבי העתיד לבוא. עם הזמן, הוא הגיע להבנה שלפעמים צריך לקפוץ למים העמוקים ולהפנים שיהיה בסדר. אם דיויד יכול היה לחזור בזמן הוא היה אומר לדיויד בן ה 14 שימשיך לתת מעצמו מאה אחוז כי הכל בסוף מסתדר, הוא רק צריך להאמין ולהבין שיהיה בסדר.

מה הניע אותך לעבור? יש לי משפחה מהצד של אמא שלי שגרים בניו-יורק. במהלך הילדות שלי נהגתי לבלות הרבה בחופשות שם. ככה למזלי הרב המשפחה שלי דחפה  אותי לעולם הזה. בני דודים שלי שגרים בארה״ב ואני היינו בערך באותו גיל, אז כבר אז נחשפתי לאיזה אוניברסיטאות קיימות ומה העוצמה של להתקבל למוסדות לימוד הכי טובים בעולם. הם דיברו איתי על התהליך קבלה ולאן התלמידים הכי חזקים מהשכבה שלהם מנסים להתקבל. השם MIT נשאר איתי וכבר בגיל צעיר הייתי בעניין של טכנולוגיה. לקחתי חלק בקבוצת הרובוטיקה באשדוד. אז, שיתפתי את המורה שלי לרובוטיקה בחלום להגיע ללמוד בMIT, אני זוכר שנשארתי עם הרושם ממנו על מה המוסד האקדמי הזה עושה. הוא אמר שאנשים שמגיעים לזכות באליפויות רובטיקה בעולם בדרך כלל מגיעים מהמקומות האלו.

איך עשית את זה? השתחררתי בדצמבר 2016, איך שהשתחררתי מהצבא ניגשתי ל subject test (מבחני נושא) בפיזיקה ובמתמטיקה לצד המבחן של הSAT. במבחן הראשון שעשיתי, על החלק הראשון של האנגלית היה לי פיקשוש מבחינת זמנים, לא הוצאתי את הציון שהייתי צריך. ברגע שראיתי שהעסק הזה לא הלך לי לא ידעתי כל כך מה אני אעשה. בדיוק עברתי לתל אביב והתחלתי לעבוד באיזה סטארטאפ. אהבתי את החיים שלי ובכנות הפסקתי לחשוב על זה. ניגשתי לעוד SAT , הוצאתי ציון גבוה אבל כיוונתי ללמוד בטכניון .שאני מכוון כבר ללמוד בטכניון, בשניה האחרונה של התאריך אחרון להגשה, בסוף דצמבר, אחד מהחברים שלי שאל אותי ׳למה לא הגשת ל MIT׳ זה הדליק לי נורה ותוך יומיים ישבתי באטרף על כל המסמכים שדרושים כדי להגיש מועמדות. הייתי בגישה של ׳יאללה אני אנסה השנה, אם לא אתקבל מקסימום אתחיל בטכניון ולשנה הבאה אגיש ליותר מקומות׳.אני זוכר שקיבלתי את המייל שהתקבלתי שהייתי בבית בתל אביב, צרחתי כמו מטורף באמת הייתי בעננים.

מי נמצא בקמפוס בניגוד להרווארד (קמפוס קרוב אלינו) שיש שם קהילה יהודית גדולה אצלנו זה פחות קיים. יש כאן ארוחות שישי מארגונים יהודים אבל זאת קהילה יהודית שנבנית והיא לא כל כך דומננטית. כישראלי, אתה לא מרגיש אנטישמיות בצורה יומיומית אבל כן יש את הכמה מקרים בשנה שגורמים לך להרגיש לא בנוח. למשל אתה יכול להציג את עצמך ולהגיד שאתה מישראל ויגידו לך ׳אנחנו לא מכירים את המדינה הזאת. אתה אולי מתכוון לפלסטין?׳. כל שנה מתקבלים שני ישראלים ככה שזאת קבוצה משפחתית ותומכת. יש גם הרבה בינלאומיים. הפער הוא שרוב הסטודנטים בגיל 18 הם באמת ילדים. כישראלים אנחנו מגיעים בגיל 23 אחרי ניסיון של צבא אז צריך לבוא בגישה של להיפתח ולהכיר. 

איך הולך לך מבחינת חיי חברה?

אנחנו קבוצה של 8 ישראלים בתואר ראשון. אנחנו דואגים אחד לשני. בישראלים כולם מתראים עם כולם במהלך השבוע עושים ביחד ארוחות משותפות. החברה הישראלים הם החברים הכי קרובים שלי בחיים כרגע. חלק גדול בחיי חברה בקמפוס זה אחוות. מה זה אחווה? זאת קבוצת גברים או נשים שכוללת בין 30 ל-50 סטודנטים עם תחומי עניין משותפים. הקבוצה עושה כל מיני דברים משותפים ביחד בין אם זה מסיבות, משחקים או פגישות בתחומי לימוד משותפים כמו אופטיקה, מימון או פיזיקה. לדוגמה יש אחווה של 40 סטודנטים שזכו במדליות אולימפיות ברחבי העולם. אני הייתי חלק מאחווה של מימון. התעסקנו ביחד בנושאים כמו שוק ההון. היום האחווה שלי מכוונת לנושא הסטארט-אפ . החברים הקרובים אליי הם הסטודנטים שאיתי באחווה והישראלים. 

איך מצאת דירה?

בשנה הראשונה כולם חייבים להיות במעונות של האוניברסיטה. כשמגיעים כל מעון מציג בסרטון את נראות המעון והקונספט שלו ואז צריך לדרג את המעונות. כשמתקבלים למעון, מגישים בקשה לעדיפות לקומה ואז המנהיגים של כל קומה, משבצים אותך בנוגע לאיפה שהם חושבים שתתאימו. 

זה אפשרי לעבוד תו״כ התואר? זה מומלץ לדעתך?

בשנה הראשונה אסור לעבוד בחוץ אבל אפשר לעבוד באוניברסיטה עד 20 שעות שבועיות. בכל מיני: בקבלה, בשיעורי בית, או במחקר. הרבה סטודנטים עובדים במחקר וזאת אופציה נהדרת שגם מקדמת. רק אחרי שנה אתה יכול להתחיל לעבוד במקומות שהם לא באוניברסיטה. כן עדיף לעבוד בכל חופשה, גם הכסף מאוד טוב. בדרך כלל העבודות לא דורשות יותר מדי וזאת הזדמנות לראות עוד עולם. אני עבדתי שני קיצים בניו יורק, חורף אחד ביוסטון וקיץ אחד בצרפת. 

מה השכר לימוד הממוצע? יש מלגות?

השכר לימוד הממוצע הוא בסביבות 60 אלף דולר. אבל MIT מאפשרת מלגה מלאה על בסיס צורך, בזמן הקבלה אתה לא צריך להוכיח שום מצב פיננסי ורק אחרי שהתקבלת אתה מגיש מסמכים. אם להורים אין נכנסים או יש להם נכס עם משכנתא והמשכורת השנתית של שניהם מסתכמת בפחות מ 60 אלף דולר אז אפשר לקבל מלגה מלאה. אם לא מקבלים מלגה מלאה אפשר גם לערער. יש גם מלגות שכוללות אוכל, מגורים וגם אתה מקבל עוד 2000 דולר אקסטרה. הכל על בסיס צורך. 

איך נראה לו״ז של השבוע שלך?

בתכלס, אין לך חיים לשנתיים הראשונות. אין לך חיים בכלל. אתה קם בשעה 7:00, אוכל ארוחת בוקר. ב9:00 יש את השיעור הראשון. השנה הראשונה בנויה מלימודים מ9:00 עד 4:00. ואז אתה חוזר הביתה, אוכל ארוחת צהריים, ויושב עד לפחות 2:00 בלילה לעשות שיעורי בית. ככה כל יום, כל יום כולל שבת וכולל ראשון, אמיתי קורעים את התחת.כל סמסטר, לוקחים בין ארבעה לשישה קורסים. ארבעה קורסים זה סבבה ואם לקחת שישה קורסים בסמסטר אז אין לך חיים בכלל. אבל נהנים מאד, זה גן עדן של לימודים. שכולם סביבך אנשים חכמים חלקם נחמדים חלקם הזויים. השוני בלימודים כאן מהארץ זה שבארץ אתה יכול ללמוד הרבה תאוריה. מלמדים בארץ את התאוריה במתמטיקה ובפיזיקה. אבל כאן שמים הרבה מאד דגש לאיך לקחת את התיאוריה ואשכרה לעשות את הדברים בחיים האמיתיים. הגישה של האוניברסיטה היא לתת לנו בעיות כדי שנמצא פתרונות. יש הרבה חשיבה משותפת על איך לפתור משימות ביחד וזה גם מלמד אותך לעבוד בקבוצה. 

איך הסתדרת עם האנגלית? תמיד הייתי מגיע לארה״ב אז היה לי בסיס טוב. אבל לא הייתה לי אנגלית כדאי ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באנגלית. או יותר גרוע ללמוד מקצועות כמו כימיה וביולוגיה באנגלית. בהתחלה זה מאוד קשה, בשיעור הראשון חוטפים שוק אבל מאוד מהר מתרגלים כי כל החיים הופכים להיות רק באנגלית.

מה אתה ממליץ לארוז במזוודה למתחיל? הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לאנשים שמתקבלים לאוניברסיטאות בארצות הברית היא לחוות את החוויה החברתית הבינלאומית. מאוד קל להיכנס לתוך הבועה הישראלית, בכל אוניברסיטה הבועה הזאת קיימת. פשוט להיפתח לעוד אנשים ולהבין שהקליק עם ישראלים הוא חזק ומיידי אבל שווה להשקיע בקשרים נוספים ולהיחשף לעוד תרבויות. למי שמגיע לMIT, להיות מוכנים מראש להגיע לעבוד ולעבוד קשה. אם מוכנים לזה באמת אין מקום יותר טוב שאפשר להגיע אליו. ברגע שקיבלת את המייל קבלה זה פותח לך כל דלת אפשרית שאי פעם רצית, אין עבודה שתרצה ולא תוכל להשיג. זה הכל תלוי כמה השקעה תשים. 

מה נקסט?

בחלום הכי הכי הכי רחוק, לפתוח בית ספר או להשפיע על החינוך בארץ. מחווית הלימודים שלי כאן, אני חושב שאפשר לעשות המון שינויים בשיטות הלמידה בארץ. לטווח הקרוב, לצבור ניסיון, להקים משהו עם חברים ולעשות טוב.